כשאדם נפטר, והוא אינו משאיר צוואה, או שנקבע כי הצוואה איננה בת תוקף, הירושה נקראת "ירושה על פי דין" והירושה מתחלקת בין קרובי משפחה עפ"י מעגלי קרבה המוגדרים בהוראות חוק הירושה. היורשים על פי החוק הינם: בן זוגו של המוריש, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. בן זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, וכן מחצית משאר העיזבון (אם ישנם ילדים או נכדים או הורים), או שני שליש מהעיזבון (אם אין ילדים/ נכדים/הורים, אולם יש אחים, אחיינים או סבא וסבתא), או את כל העיזבון (אם המוריש לא השאיר מי מהיורשים הנ"ל).

ילדי המוריש יורשים בחלקים שווים, ואם מת אחד מילדיו לפניו והשאיר ילדים, הם יורשים במקומו.

בקשה לצו ירושה היא בקשה אשר מוגשת על ידי יורשים בהעדר צוואה או כאשר הצוואה של המנוח איננה חלה על כל רכושו. יודגש, כי צו ירושה הוא צו אשר מצהיר לגבי יורשי המנוח וחלקם בירושה.

בקשה לצו ירושה אפשר להגיש לרשם לענייני ירושה או לבית הדין הרבני. הבקשה יכולה להיות מוגשת על ידי היורשים שאמורים ליהנות מירושת המנוח וכן על ידי כל מי שיכול להיות לו עניין בהגשת הבקשה כמו למשל נושה או מנהל עיזבון.

לפני חלוקת העיזבון יורש על פי דין יכול להסתלק מחלקו מהעיזבון (לוותר על חלקו) אך ורק לטובת בן זוג, ילדו או אחיו של המוריש, ואז רואים אותו כאילו לא היה יורש מלכתחילה.

לאחר חלוקת העיזבון, כאשר כל יורש קיבל את חלקו, הוא יכול לעשות בחלק זה כרצונו, להעביר, למכור או לתת בכל דרך שהיא למי שיחפוץ.