שאלות ותשובות
ייפוי כוח מתמשך לעניינים רכושיים – משמעו סמכות לקבל החלטות ולבצע פעולות הנוגעות לנכסי הממנה, לכספים ולהתחייבויות של הממנה, לרבות ניהול חשבונות הבנק אופן השקעת הכספים, ניהול נכסי נדל"ן או עסק, מיצוי זכויות עבור הממנה ועוד.
ייפוי כוח מתמשך לעניינים אישיים – משמעו סמכות לקבל החלטות ולבצע פעולות ביחס לכלל ענייני הממנה (כולל העניינים הרפואיים) ולמעט העניינים הרכושיים – הכוונה למשל, לטיפול ברווחת הממנה, באיכות חייו, בסיפוק צרכיו היומיומיים (מזון וביגוד למשל), בשמירה על אורח חייו התרבותי והדתי, בשיתופו בחיי קהילה פעילים (חוגים ומועדונים למשל), בדאגה לתעסוקה, לימודים או שיקום, ככל שזה ניתן, באחריות לבחירת מקום מגורים עבור הממנה (בבית או בדיור חוץ ביתי) והתאמתו לצרכיו, בטיפול בענייני בריאותו (מעקב רפואי שגרתי, בחירת מטפל מתחום מסוים) ועוד.
אין חובה לערוך הסכם יחסי הממון. כאשר אין בנמצא הסכם ממון תקף, יחול על זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974 הסדר איזון משאבים, אשר בעיקרו הינו חלוקה שוויונית של כלל הנכסים בין בני הזוג.
הסכם ממון הינו הסכם שמטרתו הסדרת היחסים בין הצדדים בכל הנוגע לרכוש בין בני זוג נשואים, שאינם נשואים (ידועים בציבור) או בני זוג העומדים להינשא. במסגרת ההסכם מוסדרים בין היתר כל ענייני הרכוש והממון, בהתאם להעדפותיהם האישיות.
התשובה תלויה בסוג ההסכם:
הסכם ממון הנערך לפני הנישואין – חובה לאשר את ההסכם למען תוקפו המשפטי. ניתן לאשר את הסכם הממון בבית משפט לענייני משפחה, בבית דין רבני, בפני רושם הנישואין או בפני נוטריון מוסמך.
הסכם ממון הנערך לאחר הנישואין – חובה לאשר למען תוקפו המשפטי. ניתן לאשרו רק בבית משפט לענייני משפחה, או בבית דין רבני.
הסכם ממון בין בני זוג ידועים בציבור – אין חובה לאשרו, אלא מספיק לחתום עליו למען תוקפו המשפטי. עם זאת, ניתן לאשר את ההסכם גם בבית משפט לענייני משפחה.
כן, ניתן לערוך הסכם ממון גם לאחר החתונה, בכל שלב.
ההבדל העיקרי בין הסכם ממון הנערך לפני החתונה ובין הסכם הנערך במהלך הנישואין הוא דרך אישור ההסכם. הסכם ממון שנערך לאחר הנישואין מחייב אישור של בית משפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני.
הבקשה תועבר לתגובת היועץ המשפטי במחלקת האפוטרופוס הכללי במחוז המטפל. לאחר קבלת תגובת היועץ המשפטי תועבר הבקשה למתן החלטה על ידי הרשם לענייני הירושה.
במידה והצו שמבקשים לבטל ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה יש להגיש את הבקשה לביטול ישירות לבית המשפט ולא למשרדי הרשם לענייני הירושה.
בנוסף, יש לשלם אגרת התנגדות ולצרף אישור על התשלום.
במקרה שעברו 14 ימים מיום פרסום הבקשה ועדיין לא ניתן הצו – ניתן להגיש התנגדות וביחד איתה יש להגיש בקשה להארכת מועד.
חוות דעת הדין הזר נדרשת לגבי בקשות לצו ירושה או צו קיום צוואה אחר מנוח שמקום מושבו ביום מותו היה בחו"ל. את חוות הדעת מכין משפטן מומחה לדין הזר שחל במקום מושבו של המנוח ביום פטירתו.
בקשה להארכת תוקף מינוי מנהל עיזבון יש להגיש רק בבית המשפט לענייני משפחה, גם אם צו המינוי ניתן קודם לכן על ידי הרשם לענייני ירושה.
אדם המבקש להפקיד צוואתו, יגיע אישית ללשכת הרשם לענייני ירושה במחוז שבאזור מגוריו יחד עם צוואה מקורית, תעודת זהות ואישור על תשלום אגרה בגין הפקדת צוואה על פי הקבוע בתקנות.
הפקדת הצוואה תיעשה על ידי המצווה עצמו בהתייצבות אישית ולא על ידי מיופה כוח או אדם אחר.
הצוואה נשמרת וכן נרשם דבר הפקדתה במרשם הארצי המנוהל באגף האפוטרופוס הכללי.
רק המצווה עצמו יכול לקבל חזרה צוואה שהופקדה. מי שהפקיד בעבר צוואה אינו רשאי להפקיד צוואה נוספת, אלא אם קודם כל לקח בחזרה את הצוואה שהפקיד קודם לכן. החזרת צוואה כרוכה אף היא בתשלום אגרה.
- שתי אסמכתאות לתשלום האגרה. ניתן לשלם בשרת התשלומים באינטרנט או באמצעות שוברי תשלום ששולמו בבנק הדואר – על פי תעריפי האגרות הקבועים בתקנות הירושה (אגרות הרשם לענייני ירושה), תשנ"ח-1998.
- טופס בקשה לצו ירושה, שמולא כהלכה, חתום בידי המבקש כמצהיר ומאומת על ידי עורך דין או נוטריון או שופט או דיין או ראש הרשות מקומית.
- תעודת פטירה מקורית או העתק נאמן למקור.
- הודעות לכל היורשים ואישור על משלוח ההודעה בדואר רשום, לחילופין אישור בכתב בחתימת היורשים כי ידוע להם על הגשת בקשה.
- אם המבקש מיוצג על ידי עורך דין – ייפוי כוח מקורי או העתק נאמן למקור.
כאשר אדם הולך לעולמו, לעתים יחד עם נכסיו הוא מוריש גם את חובותיו. כאשר אדם נפטר, עוד לפני שיחולקו נכסיו בין היורשים, קיימת בראש ובראשונה החובה לשלם את חובותיו ולכן, עיזבון ישמש קודם כל לכיסוי החובות.
היורשים מחויבים לפרוע את חובות הנפטר מתוך נכסי העיזבון. עם זאת, חובת תשלום החוב עומדת עד שווי הנכסים ולא מעבר לכך. כלומר, היורשים מחויבים לשלם את חובות הנפטר, אך סכום החוב לא יעלה על סכום הנכסים אותם קיבלו בפועל בירושה.
יצוין, כי ליורשים קיימת גם האפשרות להסתלק מן העיזבון ולא לרשת את נכסי העיזבון. במצבים כאלה, לאחר הגשת תצהיר ההסתלקות במסגרת צו הירושה, המסתלק איננו זכאי לשום דבר מהעיזבון ואינו חייב דבר. כלומר, הוא חדל להיות יורש ולכן אינו יכול לרשת דבר ואינו חב דבר.
אסיפה כללית חוקית, היא אסיפה שמשתתפים בה בעליהן של מחצית הדירות לפחות בעצמם, או באי כח מטעמם. אם לא נוכח מניין חוקי בשעה שנקבעה לפתיחת האסיפה, תתקיים האסיפה בשעה אחרת באותו יום והיא תהיה חוקית בכל מספר של משתתפים ובתנאי שהדבר צויין בהודעה על קיום האסיפה.
1. השתתפות בעלי דירות בהוצאות הדרושות לאחזקתו התקינה של הרכוש המשותף, ניהולו והבטחת השירותים לפי דין או נוהג.
2. סכסוכים בין בעלי דירות לפי תקנון המצוי שבתוספת לחוק המקרקעין.
3. סכסוכים בין בעלי דירות לפי התקנון המוסכם של הבית המשותף נשוא הסכסוך.
4. סכסוכים בין בעלי דירות בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת, או לגבי הרכוש המשותף (תביעה זו אפשר להגיש גם לבית משפט השלום).
5. סכסוכים בין בעלי דירות בקשר להרחבת דירה.
6. סכסוכים בין בעלי דירות בקשר למתקנים משותפים אחרים לרבות מעלית, כבלים וצלחות לווין.
7. סכסוכים בנוגע להתאמות הרכוש המשותף לשימושם של אנשים עם מוגבלויות.
8. סכסוכים בנוגע לחיזוק הבית המשותף בפני רעידות אדמה על פי תמ"א 38.
עמדת לשכת עוה"ד: אין מניעה אתית לכך שממנה שהוא עו"ד במקצועו יאשר את חתימת מיופי הכוח, שכן, אין ניגוד עניינים בין עניינו האישי של הממנה המעוניין בהשלמתו כדין של ייפוי הכוח המתמשך לבין תפקידו המקצועי כעורך הדין להסביר למיופה הכוח את משמעויותיו ולאשר את הבנתו לפי הסעיף האמור.
עם זאת, ועדת האתיקה הארצית אינה רואה בחיוב את המצב המתואר וסבורה כי רצוי כי עורך הדין ירחק ממנו, הגם שאין הדבר עולה כדי עבירה אתית.
מיופה הכוח יהיה זכאי לקבל שכר בעבור ביצוע תפקידו מנכסי הממנה, אם קבע זאת הממנה בייפוי הכוח, בגובה השכר שנקבע בייפוי הכוח.
ממנה רשאי לתת בייפוי כוח מתמשך הנחיות מקדימות למיופה הכוח, שבהן יפרט את רצונו לגבי החלטות עתידיות שיתקבלו בשמו או פעולות שיינקטו בשמו על ידי מיופה הכוח בעניינים הנכללים בייפוי הכוח.
ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. יש להגיש בקשה לערעור תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ברוב המקרים יינתן פסק דין בתום הדיון, אולם השופט רשאי לתת את פסק הדין עד 7 ימים אחריו.
ניתן להביא עדים לדיון ורצוי מאוד להביא את כל העדים ביום הדיון עצמו. למעשה, בית המשפט יכול לקבוע שצד לתביעה שנמנע מלהביא עד חשוב – הדבר יחזק את הראיות נגדו.
במקרה שבו שני הצדדים לא התייצבו לדיון, התביעה תימחק. במצב זה, ניתן יהיה להגיש בשנית את התביעה.
במקרה כזה התביעה תידחה, ולא ניתן יהיה להגיש אותה שוב. לכן, אם התובע יודע שהוא לא יוכל להתייצב ביום הדיון, עליו להודיע לבית המשפט בכתב לפני מועד הדיון ולבקש את דחייתו. ככל ולא נתקבלה החלטה, יש לשלוח נציג עם יפוי כוח, שיבקש מהשופט לדחות את הדיון.
אם הנתבע לא התייצב לדיון, בית המשפט ייתן פסק דין על יסוד כתב התביעה, וזאת בתנאי שהתובע הצהיר על נכונות העובדות בכתב התביעה. השופט יכול לפסוק כל סכום שהוא רואה לנכון, עד לגובה התביעה. מי שקיבל פסק דין נגדו אם לא התייצב לדיון, יוכל לבקש מבית המשפט לבטל את פסק הדין תוך 7 ימים מיום שקיבל אותו. בית המשפט יהיה רשאי (אך לא חייב) לקבל את הבקשה.
במקרה כזה, בית המשפט יכול לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד, אך הוא מוסמך להזמין את הצדדים לדיון גם אם הנתבע לא הגיש כתב הגנה.
כיום מספיקים שני עותקים (אחד לבית המשפט, ואחד שיישאר בידי התובע). בית המשפט יסרוק את כתב התביעה, ויישלח אותה לכתובת הנתבע כפי שרשומה בטופס. במקרה שבו הנתבע לא קיבל את כתב התביעה שנשלח מבית המשפט, על התובע לדאוג למסור לו אותו (באמצעות דואר רשום / שליח / באופן אישי).
את התביעה יש להגיש במזכירות בית המשפט לתביעות קטנות באחד המקומות האלה:
- במקום מגוריו או במקום עיסקו של הנתבע.
- במקום יצירת ההתחייבות.
- במקום בו נועדה ההתחייבות להתקיים, גם אם ההתחייבות לא קוימה.
- במקום המסירה של הנכס.
- במקום המעשה או המחדל שבגינו תובעים.
כן, ניתן לתבוע חברה או תאגיד. אולם, חברה או תאגיד אינם יכולים לתבוע במסגרת תביעה קטנה. אם אדם תובע חברה או תאגיד בתביעה קטנה, לחברה או לתאגיד עומדת הזכות לתבוע בתביעה נפרדת לבית משפט רגיל את התובע הפרטי, או במסגרת תביעה שכנגד לבית משפט לתביעות קטנות – בגובה הסכום המוגבל בתקנות (זהה לסכום של התובע המקורי – כיום 33,900 ₪).
סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע את הגנת האמת בפרסום – הגנת "אמת דיברתי". ההגנה קובעת כי פרסום אמיתי שיש בו עניין לציבור יזכה להגנה מפני חבות נזיקית, ולפיכך לא תקום עילה להגשת תביעת דיבה. הוכחת הגנה זו מוטלת על הנתבע.
התשובה היא כן. הטלת עיקול שלא כדין עולה לכדי פרסום לשון הרע.
התשובה היא לא. כדי שיתקיים בביטוי המשמיץ יסוד "הפרסום" יש צורך בחשיפה, בכוח או בפועל, לאדם נוסף זולת הנתבע.
התשובה הינה שלילית. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי דברים שנאמרו במסגרת הליך משפטי, לרבות דיונים בעל פה, תצהירים, כתבי טענות לא מהווים הוצאת דיבה ולכן לא יהוו עילה לתביעת לשון הרע.
התשובה לכך חיובית. פרסום בפייסבוק עשוי לזכות לתפוצה רחבה מאוד. מכיוון שפרסום בפייסבוק הוא פרסום בכתב, יש להוכיח שהפרסום עשוי היה להגיע לאדם זולת הנפגע. בהינתן פרסום שלילי בפייסבוק, מאליו מתקיים יסוד הפרסום הנדרש על פי חוק לשון הרע. לפיכך, ניתן להגיש תביעת לשון הרע בגין הוצאת דיבה בפייסבוק.
נציגות הבית נבחרת באסיפה כללית של בעלי הדירות בבית המשותף. החוק קובע, כי לכל בית משותף תהיה נציגות לשם ניהול ענייני הבית המשותף וזו נבחרת על ידי האסיפה הכללית. יש לזמן את האסיפה כדין ולציין בסדר יומה את קיום בחירת נציגות הבית. תקופת כהונתה של הנציגות היא מאסיפה כללית רגילה אחת עד לאסיפה הכללית הרגילה השניה, אם התקנון אינו קובע אחרת, יקיימו בעלי הדירות אסיפה כללית אחת לשנה.
הגדרות ברורות לגבי הרכוש שנצבר ערב הנישואין/החיים המשותפים, וכן התייחסות לגבי רכוש שנצבר ממועד הנישואין ואילך, לרבות נכסי דלא ניידי, מיטלטלין, כספים, זכויות פנסיה, ירושות, ביטוחים, קופות גמל, חשבונות בבנקים, תכשיטים יקרי ערך וכיו"ב.
בהסכם יש להסדיר אם כלל הרכוש שיתווסף במהלך חיי הנישואין יהיה שייך לשני בני הזוג, או שמא, עדיין תהיה משמעות לחלק היחסי אותו השקיע כל אחד מהם בנכסים ועל שם מי יהיו רשומים.
לא, אין חובה כזאת. אולם, אדם הרוצה להיות בטוח כי הצוואה תימצא עם מותו וכי היא תישמר מפני פגעי הזמן, יכול להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה תמורת תשלום אגרה.
בני זוג עורכים צוואה הדדית על-מנת להוריש את עיזבונם האחד למשנהו, ובהמשך לטובת צדדים שלישיים, או ישירות לטובת צדדים שלישיים. לדוגמא, בני זוג יכולים לערוך צוואה הדדית במסגרתה הם קובעים, כי בפטירת הראשון מביניהם יעבור כל עיזבונו של בן הזוג שנפטר לטובת בן הזוג הנותר בחיים. ובהמשך, בפטירתו של השני יועבר כל עיזבונם לטובת ילדיהם המשותפים. דוגמא נוספת, בני זוג גם יכולים לערוך צוואה הדדית במסגרתה הם קובעים, כי כל אחד מהם יוריש בפטירתו את כל עיזבונו ישירות לטובת ילדיהם.
בקשה לצו קיום צוואה צריכה לכלול:
- שני שוברי תשלום ששולמו בבנק הדואר או באמצעות האינטרנט על פי תעריפי האגרות הקבועים בתקנות.
- טופס בקשה לצו קיום צוואה חתום על ידי המבקש כמצהיר ומאומת על ידי עורך דין או נוטריון או שופט או דיין או ראש הרשות המקומית.
- תעודת פטירה מקורית או העתק נאמן למקור.
- צוואה מקורית. במקרה של היעדר צוואה מקורית יש להגיש במקביל לבקשה לקיום צוואה גם בקשה לאישור העתק צוואה ובה נימוקים מדוע לא מוגש המקור, וכן אישור תשלום אגרה הקבועה בתקנות.
- הודעות לכל היורשים ואישור על משלוח ההודעה בדואר רשום. לחילופין, אישור בכתב בחתימת היורשים כי ידוע להם על הגשת הבקשה.
- אם המבקש מיוצג על ידי עורך דין – ייפוי כוח מקורי או העתק נאמן למקור.
יש להגיש את הבקשה והמסמכים הנלווים בארבעה סטים מלאים: אחד מקור ושלושה העתקים.
על מנת לחלק את רכושו של אדם שנפטר בהתאם לצוואה שהותיר אחריו, יש להגיש בקשה לקיום צוואה בלשכת רשם הירושות במחוז המתאים, לפי כתובת מגוריו האחרונה של הנפטר.
מתן צו זה על ידי הרשם לענייני ירושה מאשר את נוסח הצוואה ומקנה לה תוקף של פסק-דין. הגשת הבקשה יכל שתיעשה על ידי עורך דין, אך אין חובה לכך, שכן יכולים לבקש את הצו כל אחד מהיורשים המוזכרים בצוואה (מספיק שיגיש את הבקשה אחד מהם בלבד) וכן כל אדם אשר מעוניין במתן צו הקיום. לאחר הגשת הבקשה היא מתפרסמת בעיתונות וברשומות כדי לאפשר לכל מי שמעוניין להגיש התנגדויות לצוואה.
אם הצוואה מתייחסת רק לחלק מנכסיו של הנפטר, יהיה צו קיום הצוואה תקף רק לגבי הנכסים שנכללים בצוואה, ויתרת נכסי העיזבון יחולקו על פי דין, באמצעות צו ירושה. צו קיום צוואה אינו מתיישן שכן דינו כדין פסק דין, וניתן לקבלו בכל עת באמצעות המאגר הממוחשב בכל לשכת הרשם לענייני ירושה.
ייפוי כוח מתמשך יכול לחול על עניינים רכושיים ועל עניינים אישיים שיכולים לכלול גם את העניינים הרפואיים, כולם או חלקם, הכול בהתאם לרצון הממנה.
החוק מייעד את תפקיד מיופה הכוח לאיש אמון של הממנה. לפיכך מיופה הכוח חייב להיות אדם "יחיד" (שאינו תאגיד), מעל גיל 18. בנוסף, לא ניתן למנות אדם אחד לשמש כמיופה כוח עבור יותר משלושה ממנים (אלא אם הם בני משפחתו).
מטבע הדברים, על מיופה הכוח להיות בעל יכולת לנהל את ענייניו של הממנה ולכן אדם לא יכול לשמש מיופה כוח אם לו עצמו מונה אפוטרופוס או שנכנס לתוקף ייפוי כוח מתמשך שהוא ערך לגבי עצמו.
בענייני רכוש, לא ניתן למנות מיופה כוח אם הוא הוכרז על ידי בית המשפט כפושט רגל (אלא אם כן ניתן לו הפטר לאחר הכרזתו) או אם הוא נקבע על ידי בנק ישראל כלקוח מוגבל חמור.
כדי למנוע ניגוד עניינים ולהפחית את החשש לניצול לרעה והשפעה בלתי הוגנת, נקבע שלא יכול להתמנות כמיופה כוח מי שמספק לממנה שירותים מסוימים תמורת תשלום – ובכלל זה, עורך דין או בעל מקצוע אחר שבפניו נערך ייפוי הכוח, מי שמספק תמורת תשלום לממנה מגורים או טיפול רפואי, סוציאלי, סיעודי או שיקומי (אלא אם הוא קרוב משפחה של הממנה).
הממנה חייב להיות תושב ישראל, בגיר (כלומר – מי שגילו מעל 18), המבין את משמעות ייפוי הכוח המתמשך, מטרותיו ותוצאותיו. אם הממנה הוא אדם עם מוגבלות יש לאפשר לו התאמות והנגשה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (לדוגמה: לאדם עם עיוורון או כבדות ראיה יש להקריא את הטופס; לאדם עם מוגבלות שמיעה יש לסייע במערכות עזר לשמיעה; לאדם עם מוגבלות שכלית יש לעשות "פישוט לשוני" והנגשת השפה והמונחים המשפטיים וכו').
על פי התוספת הראשונה לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 דירה אינה ראויה למגורים אם מתקיים בה אחד מהתנאים הבאים:
- היא אינה כוללת מערכת ניקוז, לרבות מערכת לסילוק סדיר של שפכים ודלוחין;
- היא אינה כוללת מערכת חשמל או מערכת תאורה;
- אין בה פתחי אוורור ותאורה טבעית וכן דלתות וחלונות לסגירת פתחים אלה, ובכלל זה דלת כניסה ראשית בעלת אמצעי נעילה;
- היא אינה כוללת מערכת להספקת מי שתייה;
- היא אינה כוללת מחיצה בין השירותים ובין הדירה;
- יש בה סיכון בלתי-סביר לבטיחות השוכר או לבריאותו.
על פי סעיף 25ט(ב) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, השוכר לא צריך לשאת בתשלומים אלה:
- תשלום המיועד לרכישה או להשבחה של מערכות או מיתקנים קבועים המשרתים את הדירה המושכרת, למעט התאמות מיוחדות או שיפורים שביקש השוכר.
- דמי ביטוח בעד ביטוח הדירה המושכרת בביטוח מבנה.
- תשלומים שהמשכיר חב בהם כלפי צד שלישי, ובכלל זה דמי תיווך למתווך אם המתווך פעל מטעם המשכיר.
על פי סעיף 25ט(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, השוכר יישא בתשלומים אלה לגבי תקופת השכירות:
- דמי שכירות לפי חוזה השכירות למגורים.
- מסים החלים על המחזיק בדירה, לרבות ארנונה.
- תשלומים בעד צריכה של שירותים שוטפים הניתנים לשוכר בדירה למגורים, ובכלל זה מים, חשמל, גז וחימום.
- תשלומים לצורך אחזקה שוטפת המשולמים לנציגות הבית המשותף או למי שנכרת עמו חוזה לניהול ואחזקה שוטפת של הבית המשותף.
על פי התוספת השניה לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 חוזה שכירות למגורים צריך לכלול, בין היתר, את הפרטים הבאים:
- כתובת הדירה המושכרת.
- שמות הצדדים לחוזה, מספרי תעודת הזהות שלהם ומענם.
- תיאור הדירה המושכרת, הריהוט והאביזרים שבה, ובכלל זה תיאור חלקי הרכוש המשותף הצמודים לדירה, שהושכרו.
- תקופת השכירות, קיומה של ברירה להארכת התקופה ותנאי הברירה כאמור, וקיומה של זכות לביטול החוזה ותנאי הביטול.
- דמי השכירות, מועד תשלומם ואופן התשלום.
- תשלומים נוספים החלים על השוכר שאינם דמי שכירות, אם ישנם, וגובהם.
- פגם, או ליקוי אחר בדירה המושכרת שאינו קל ערך, הידוע למשכיר בעת כריתת החוזה, וכל דבר אחר בדירה המושכרת או בסביבתה או בנכס המשמש אותה הגורם או העלול לגרום הפרעה של ממש לשימוש בדירה המושכרת והידוע למשכיר בעת כריתת החוזה.