כאשר מת אדם, עובר עזבונו ליורשיו. העיזבון כולל את זכויות המוריש כפי שהיו לו בזמן פטירתו. ישנם שני מסלולים של הנחלת עיזבון: צוואה וירושה על פי דין.

כשאדם נפטר, על פי החוק, אם הותיר אחריו צוואה בת תוקף, עסקינן ב"ירושה על פי צוואה" והחלוקה מתבצעת על פי הכתוב בצוואה.

ישנם ארבעה סוגים של צוואות:

1.    צוואה בעדים – צוואה בעדים היא צוואה הנערכת במעמד שני אנשים, שהמצווה קבע כי יהיו עדים לצוואתו. נוכחות העדים נועדה להוכיח את אמיתות הצוואה, כי נעשתה מרצונו החופשי של המצווה וכי המצווה הצהיר בפניהם כי זו צוואתו. הצוואה צריכה להיות מנוסחת בכתב (או מודפסת או בכתב ידו של המצווה), נושאת תאריך וחתומה על ידי המצווה בכתב ידו. העדים לאחר הצהרת המוריש וחתימתו מאשרים כי באותו מעמד המצווה הצהיר כי זו צוואתו וחתם בפניהם, ולאחר מכן עליהם לחתום על הצוואה.

2.     צוואה בכתב יד – על הצוואה להיות כתובה כולה אך ורק בכתב ידו של המצווה ועליה לשקף את רצונו של המצווה לעשות ברכושו לאחר מותו. על הצוואה לכלול את תאריך כתיבתה ואת חתימת המצווה על מנת להעניק לה תוקף משפטי.

3.     צוואה בפני רשות – צוואה בפני רשות היא צוואה המוגשת לגורם רשמי או נעשית באמצעותו. גורם זה (המכונה "נציג הרשות") יכול להיות שופט, חבר בית דין דתי, רשם של בית משפט, הרשם לענייני ירושה או נוטריון. קיימות שתי דרכים לעריכת צוואה בפני רשות. האחת, אמירת דברי הצוואה בעל פה, על-ידי המצווה עצמו, בפני נציג הרשות. השנייה, הגשת הצוואה בכתב, על-ידי המצווה עצמו, לידי נציג הרשות.

במקרה שהצוואה נאמרת לנציג הרשות בעל פה על-ידי המצווה, נציג הרשות ירשום את הצוואה ויקריא אותה בפני המצווה. במקרה שמוגשת לנציג הרשות צוואה שנכתבה בשפה שהמצווה אינו מבין (למשל אם נוטריון ערך צוואה בעברית למצווה שאינו שולט בשפה), חובה על נציג הרשות להקריא את הצוואה בפני המצווה בשפה שהוא מבין, באמצעות מתרגם. המצווה רשאי לקרוא את הצוואה או את תרגומה בעצמו, במקום שנציג הרשות יעשה זאת.

על המצווה להצהיר כי זו אכן צוואתו, ונציג הרשות יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה וכי המצווה הצהיר שזו צוואתו.

4.     צוואת שכיב מרע – אפשרות זו נועדה למקרים בהם אין לאדם כל יכולת, בשל מצבו, לערוך צוואה באחת משלוש הדרכים האחרות (צוואה בכתב יד, צוואה בעדים או צוואה בפני רשות). האדם הנמצא על ערש דווי או רואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים המבינים את שפתו. העדים צריכים לרשום בדיוק מקסימלי את דברי המצווה בזיכרון דברים, מהר ככל הניתן לאחר שנאמרו להם. העדים חותמים שניהם על זיכרון הדברים ומפקידים אותו אצל הרשם לענייני ירושה. במקרה שעבר חודש מאז שחלפו הנסיבות שהצדיקו את כתיבת הצוואה, והמצווה עודנו בחיים, הצוואה בעל פה מתבטלת. בצוואה בעל פה מותר כי העד או בן זוגו ייהנו מהצוואה וכי המצווה יצווה לטובתם דבר כלשהו בצוואתו. חשוב לציין, כי זוהי הצוואה היחידה אשר הרשם לענייני ירושה אינו יכול לאשר, ובית המשפט הוא אשר יבחן אותה.

בקשה לצו קיום צוואה יכולה להיות מוגשת על ידי היורשים הנהנים מהצוואה או על ידי כל אדם אחר שחפץ בהוצאתו של הצו.

בקשה לצו קיום צוואה מונחת לפתחו של הרשם לענייני ירושה אשר אחראי לפרסם אודות עצם ההגשה של הבקשה ברשומות ובעיתונות. זאת בכדי ליידע כל יורש או לחילופין מתנגד לצוואה. במידה שלא מוגשת התנגדות לצוואה (תקופת ההתנגדות האפשרית היא לרוב עד שבועיים ממועד פרסום הבקשה), וככל שהאפוטרופוס הכללי איננו מתנגד, הצו יינתן כמבוקש.

ככל ומעוניינים לתקוף צוואה, התנגדות לקיום צוואה תוגש לרשם לענייני ירושה אליו הוגשה גם הבקשה לצו קיום צוואה והבקשה תועבר לבית המשפט המוסמך לדון בעניין. יצוין, כי קיימות עילות משפטיות שונות אשר בעטיין ניתן לתקוף צוואה, וביניהן הטענה כי המצווה לא ידע להבחין בטיב הצוואה, טענה כי המצווה היה תחת השפעה או לחץ כשנכתבה הצוואה, טענה כי חלה טעות יסודית בשיקולי המצווה, טענה כי ביצוע הצוואה הינו בלתי מוסרי או חוקי, טענה כי לא התקיימו הוראות הדין הנדרשות על מנת לקיים צוואה, טענה כי הזוכה היה מעורב מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, טענה כי הצוואה נערכה בתחבולה, ועוד נסיבות אשר על המתנגד להוכיח על מנת לתקוף את הצוואה.